פסק-דין בתיק ע"א 003174/04

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב'  הרשם א' שילה מיום 4.8.04 (ת.א. 1257/03, בש"א 9415/03), לפיה התקבלה בקשת המשיב למתן רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק, המערער, שהוגשה בסד"מ.

העובדות הצריכות לענייננו, אשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן:

בחודש יוני 1999 קיבלה חברת מחשבת מ.ל בע"מ (להלן: "החברה") החלטה, להעביר את כל פעילותה הכספית והתחייבויותיה מבנק לאומי לבנק התובע (להלן: "הבנק") על כל הערבויות והשעבודים שהיו לחברה בבנק לאומי כולל שיעבוד שוטף.

מאחר שבמועד קבלת ההחלטה על העברת הפעילות עמד חשבונה של החברה בבנק לאומי ביתרת חובה, לה ערבו המשיב יחד עם חמישה ערבים נוספים, העמיד הבנק לחברה הלוואה לכיסוי יתרת החובה והמשיב יחד עם שלושה מבין הערבים האחרים ערבו לחיובי החברה כלפי הבנק.

המשיב נטל חלק במשא ומתן עם הבנק, והיה בעל זכות חתימה בחשבון שנפתח. והוא זה שחתם בתאריך 26.7.99 יחד עם אחר, על מסמכי ההלוואה ששימשה לתשלום הסכום של 6,350,000 ש"ח לבל"ל בתאריך 25.7.99.

המשיב גם חתם על מסמך מיום 30.8.99 שכותרתו "שעבוד שוטף לבנק הבינלאומי", בו התבקשו בעלי המניות בחברה לאשר את ביצוע השיעבוד לטובת הבנק.

משלא נפרעה ההלוואה הגיש הבנק בתאריך 26.2.03 תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה וערביה שהמשיב הוא אחד מהם.

טענת ההגנה של המשיב, על פי הנטען בתצהירו, התומך בבקשת הרשות להתגונן, היתה  שהתנאי לחתימת הערבות על ידו היה כי יחד עמו יערבו לחיובי החברה, הערבים אשר ערבו לחשבון בבנק לאומי, סה"כ ששה ערבים. אולם בדיעבד הסתבר לו כי הבנק הסתפק בהחתמתם של ארבעה ערבים בלבד.

בעוד ששניים מבין הערבים שערבו לחשבון הקודם לא חתמו על כתב הערבות.

עובדה זו, הגדילה, לטענתו את הסיכון שקיבל על עצמו, מעבר לסיכון שהיה מוכן לו; לנוכח הפרתו של הסכם הערבות, גרס המשיב כי הוא זכאי לבטל את הערבות מכוח סעיפים 5(ג)(2) ו-6(ב) לחוק הערבות.

בהחלטתו, קבע כב' הרשם, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש להראות כי בפיו הגנה נגד התביעה, גם אם בדוחק ומאחר שטענותיו של המשיב לא הופרכו בחקירה נגדית החליט כב' הרשם לקבל את הבקשה.

הערעור שבפני הוגש מאחר שהמערער סבור שבנסיבות שהוכחו מן הדין היה לדחות הבקשה.

בערעורו מדגיש ב"כ הבנק, את מעורבותו של המשיב בפתיחת החשבון ובבקשה לקבלת ההלוואה אשר, להשקפתו, שוללת את הטענה לפיה הבנק חרג מההסכמות ביחס למספר הערבים וזהותם, וזאת מאחר שהיה מודע לכל המהלכים שקדמו למתן ההלוואה והיה עליו לדעת כי שניים מבין הערבים לא חתמו על כתב הערבות.

מקובלת עלי השקפתו של כב' הרשם לפיה, לא זה השלב לבירור המחלוקת העובדתית באשר להיקף מעורבותו של המשיב במשא ומתן עם הבנק, וידיעתו, בזמן אמת, על מספר הערבים שחתמו על כתב הערבות; על פי הכלל לפיו בבחינת בקשה למתן רשות להתגונן, יש לבדוק את הגנתו הנטענת של המשיב בהנחה שגירסתו כפי שפורטה בתצהירו אמת היא. שונה המצב ככל שהוא נוגע לפרשנות המשפטית של העובדות.

סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות תשכ"ז-1967 קובע:

"(ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם ברירה בידי הערב -

(1) למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;

(2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב."

(ההדגשה שלי - ש.ד.)